עמדתי ליד דלת בית האחווה, על הדלת תלוי שלט הכתוב בכתב יד "כאן מסיבה! הכניסה לחברי האחווה ומוזמנות בלבד" כשהמוזמנות מודגש באדום בוהק, מבפנים שמעתי קולות חוגגים, הנפתי את היד לדפוק על הדלת וקפאתי, היססתי, ידעתי בדיוק מה יקרה לי כשהדלת תפתח ואני אכנס, ידעתי גם שזהו רגע האל-חזור שלי, כשאני אכנס לא תהיה לי אפשרות להתחרט.

דולי עמדה לצידי, חיכתה ולא האיצה בי, את ההחלטה הזאת, החלטה משמעותית בחיי, אני צריכה לקבל רק בעצמי.

קוראים לי סמנטה אבל כולם קוראים לי סֶם, אני תלמידת השנה הראשונה ואני גרה במעונות. למה במעונות ולא באחד מבתי האחווה? טמטום, זאת אומרת עכשיו אני יודע שזה טמטום אבל לפני שהגעתי חשבתי שאני חכמה, פחדתי מכל אותם מבחני כניסה לבתי האחווה, אתם יודעים, זובור, סקס ובעיקר השפלה וזה לא שהייתי בתולה חלילה אבל לא רציתי שיגלחו לי את מברשת שיער הערווה שאני כל כך מקפידה לעצב, לא שיריצו אותי עירומה ברחובות הקמפוס, לא לנקות שרותים עם מברשת שיניים, לא ללקק את הכוס של כל הותיקות ולא שיעבירו אותי באותו ספסל דילדו-ים שכל אחד גדול מהקודם ואת צריכה להוכיח לותיקות שאת מסוגלת להכניס את כולם לכוס שלך ולהגיד להם "תודה" שהן מרשות לך, וחוץ מזה בית האחווה יקר בהרבה מהמעונות ולמרות שיש לי מלגת לימוד החלטתי לחסוך, נערות ליווי באשקלון.

את הבעיה גיליתי רק כשהגעתי, המעונות שלנו מנוהלים על ידי הכנסיה בחוקים דרקוניים במיוחד, בעיקר עם בנים. אם הבית, אשה זקנה וממורמרת, קפדנית מאין כמוה, ויחס גבר : אשה באוניברסיטה הוא 7:1, שבע בנות על כל בן, ואם כל זה לא מספיק אז השותפה שלי לחדר היא בתו של כומר אירי-קתולי והשיחות היחידות שאפשר לנהל איתה זה על בורא עולם ושליחו, ישו, שלהם היא ממהרת להודות על כל מה שקורא לה, למרות שלא קורה לה הרבה, ואם זה לא מספיק אז גם הציונים שלי גבוהים במיוחד כך שהדביקו לי את תגית החנונית ולצערי, מהר מאד למדתי שתויגתי כלא-מקובלת, כזאת שאף אחד מהשווים לא רוצה להיות בחברתה, וכל מה שנשאר לי בזמני החופשי זה לשבת במועדון ולראות נשיונל-גאוגרפיק, שהוא כבר עדיף על ערוץ הכנסיה, הערוצים היחידים שאם הבית מרשה לנו לצפות בהם, או לשמוע איזו הרצאה מאד לא מעניינת.

החיים שלי השתנו כשחזרתי מחופשת הסמסטר. הסתבר לי שבת הכומר עזבה, והלשונות הרעות ידעו לספר שהיא נכנסה להריון ולא מרוח הקודש:), וּמאחר וְהפלה לא באה בחשבון מבחינתה היא התחתנה, ובמקומה שיבצו לי לחדר את דולי ודולי כבר הייתה סיפור שונה לגמרי.