ערב טוב לכל הנוכחים ולכל הנוכחות,

מה שלומכם היום? חתם הרבה בסוף שבוע אחרון? אי ממש לא, כי נערות ליווי  חייבות לעבוד גם בשישי וגם בשבת. ככלות הכול הלקוחות לא עובדים בסופי שבוע ובשל כך הלחץ דווקא מתגבר בשישי שבת. אבל איפה הנימוסים שלי?

שכחתי להציג את עצמי. אז קוראים לי אדווה, אי בת שלושים ושתים, ואי משתייכת לקילה של נערות ליווי. לא כל נערות ליווי הן אותו הדבר, כמו שלא כל הרופאים או האחיות ם אותו דבר. אני נראית פצצה אמתית. אני ממש גבוהה, רזה, חטובה, הכול אצלי טבעי ומתיישב טוב, כמו שאומרים. יש לי עיניים כחולות ייחודיות, שנראות ממש כמו הים, אני שרירית, מדהימה, וכל אותן נערות ליווי היו מתות להיראות כמוני.

אז, עברתי כמה ערים מהבית על מנץ להפוך לנערת ליווי במרכז, אך לעתים קרובות אני עדיין חוששת שאפגוש מישהו שאני מכירה. זה פחד מובנה. מה אם המורה שלי למתמטיקה בתיכון תשכור את שירותיי?! דברים כאלו. ובכן, זה לא קרה הרבה פעמים, אבל פגשתי פעם מישהו מעיר הולדתי. והוא היה חבר של אבא שלי.

והנה דייט לדוגמה שהיה לי – הדייט התחיל ממש יפה, בכנות. הלקוח שלח לימוזינה לקחת אותי. בדרך כלל, אני עושה את הנסיעות שלי לבד, אך הוא השתמש בשירות לימוזינה שאני סומכת עליה, אז הלכתי עם זה. נהניתי נסיעה נחמדה של שלושת רבעי שעה בלימוזינה (לא משנה שבמשך רוב הזמן היינו תקועים בפקק וירדתי במסעדה מפוארת שמעולם לא הייתי בה. בדקתי את השמלה והאיפור שלי, ואז נכנסתי פנימה כדי למצוא את השולחן שלי. הלקוח כבר חיכה לי, ליד השולחן שהזמין לפני שבוע. חשבתי שהוא נראה מוכר, אבל יש אנשים שפשוט יש להם את הפרצופים האלה.

דחיתי את המחשבה הצידה, הצגתי את עצמי והתיישבתי. הוא שאל אותי אם הייתי מלווה אותו למפגש עסקי אחרי ארוחת הערב, אמרתי שכן, ואז הוא אמר לי את שמו. הכרתי את השם. אמא שלי בדיוק סיפרה על הבחור הזה לפני שבועיים, על איך הוא חבר לעבודה וכמה הוא ממש נחמד. היא אפילו קישרה אותי לעמוד הפייסבוק שלו. כשהיא אמרה שיש לו נסיעת עסקים קרובה, לא שאלתי לאן, אבל עכשיו… עכשיו ידעתי שנסיעת העסקים שלו היא למרכז. ואני הייתי ממתק הזרוע שלו…