קריאות עונג פרצו מפיה, "ככןןןן, אילן ככןןןן, אני בשמיים, עוד, אל תפסיק, זה טובבבב, אהההההההה ", נשמעה זעקתה כשהאורגזמה הציפה את נרתיקה בנוזלים.

קריאותיה הגבירו את ייחומו, פורקנו הגיע והוא החל זועק "אני גומר, קחי הכול", ובזרם שוצף הציף את אברה באונו שפרץ גלים גלים, ממלא את מערתה, שהתהדקה וינקה כל טיפה חמה, רגליה רעדו וגופה רטט בגלי העונג שהמשיכו עוד ועוד, בעוד הזין קבור עמוק בתוכה.

הם התאוששו, ללא מילים הוביל אותה אילן אל דלת בצידי הלשכה, שם הייתה פינת אירוח מצוידת במקלחת ומגבות, מניח לה לשטוף ולסדר את עצמה.

כשיצאה אל הלשכה, נאה, מטופחת וסמוקה, חייכה במבוכה אל עיניו התכולות, חשה בגופה המעונג, המסופק, יודעת שבדיוק לזה ציפתה כל חייה, למגע כזה של גבר.

יודעת גם שהיא לא מוכנה יותר לוותר, היא רוצה עוד מאותם רגעים ואותם מגעים והיא תעשה הכול, תפר כל איסור, כדי לספק את תאוותה.

היום האחרון לסמינר צפוי היה להיות קצר, רק נאומי סיכום, אך היא, שקיוותה לבלות עוד כמה שעות עם אילן, הודיעה לבעלה שהיום האחרון ארוך מהאחרים וסיומו צפוי רק בשעות הערב.

ביום האחרון, ישבו המארגנים והמרצים בשולחן משותף, על במת אולם ההרצאות, בפאנל משותף.

האורחים והסטודנטים התמקמו בכיסאות האולם כך שלא היה קשר בין נאטשה לאילן, פרט לכמה מבטים מהירים, שהביעו כמיהה, ביניהם.

כשהסתיימו הנאומים לכד אילן את עיניה של נאטשה, רומז לה להישאר בסביבה.

נאטשה קמה ממקומה וצעדה לעבר היציאה, ממתינה לו.

אילן התקרב אליה, "אני חייב להיות איתך לבד", לחש.

"גם אני מחכה לזה", ענתה בלחישה, ממש כמו נערות ליווי בירושלים.

"בואי, לכי אחרי לחניה".

הוא פנה לכיוון המעליות ונאטשה פסעה אחריו, שומרת מרחק, כאילו אין קשר ביניהם.

צפצוף הטלפון, המעיד על כניסת הודעה, נשמע.

נאטשה הביטה במסך הטלפון, 'סעי אחרי', הייתה ההודעה.

הם ירדו לקומת החניה, כל אחד לרכבו, אילן נסע לכיוון רחוב הירקון, כשנאטשה אחריו, פנה לחניית אחד המלונות והחנה את הרכב, נאטשה הבינה, עשתה כמוהו והמתינה בתוך הרכב.

הוא נכנס למלון פנה לדוכן הקבלה ולאחר מספר דקות קיבלה נאטשה הודעה, 'קומה 5, חדר 512'.

היא צייתה, מיהרה להיכנס למלון, פנתה במהירות אל המעליות ועלתה לקומה החמישית.

במהירות מצאה את החדר ומיהרה להיכנס מבלי להקיש בדלת.

עד לאותו רגע, היא פעלה כאוטומט, עכשיו, כשהיא בחדר במלון, רואה את איתן הממתין לה, חדרה לתוכה הכרת המציאות בה היא נמצאת.

היא נתקפה בהלה, "אני מצטערת, לא, זה… זה…אני.., אני…", הסתובבה ופנתה אל הדלת, מתכוונת לצאת, לברוח.

אילן פסע שני צעדים מהירים, תפס בשתי ידיו את כתפיה וסובב את גופה אליו.